סקירת גרסה מחודשת של Resident Evil 4

פסק הדין שלנו

הגרסה המחודשת של Resident Evil 4 הוא משחק נהדר בפני עצמו, אבל לא יכול להחזיק נר למקור.

Game Geek HUB קיבל את הגב שלךהצוות המנוסה שלנו מקדיש שעות רבות לכל ביקורת, כדי להגיע באמת ללב מה שהכי חשוב לך. למידע נוסף על האופן שבו אנו מעריכים משחקים וחומרה.

בדומה לליאון ס. קנדי, לקאפקום לא הייתה נסיעה קלה עם זה. יש משחקים מעולים ויש את הקלאסיקות, משחקים שכל כך חושבים קדימה ושלמים שהם מעצבים פינות שלמות בתעשייה שלנו. במקרה של Resident Evil 4, כל משחק מגוף שלישי מאז לבש את אהבתו ליצירת המופת של Capcom על שרוולים מעל הכתף שלהם: הכל מ-Gears of War ל-Dead Space ועד The Last of Us רץ כי Capcom הראתה לכולם איך ללכת. . יצירה מחדש של משחק שעשה מחדש את הז'אנר שלו הוא לא פחות מלנסות לתפוס ברק בבקבוק פעם נוספת.

מה זה? גרסה מחודשת לאחד ממשחקי הפעולה הטובים ביותר שנעשו אי פעם.
מצפה לשלם /£50
תאריך הוצאה 24 במרץ 2023
מפתח Capcom
מוֹצִיא לָאוֹר Capcom
נבדק ב- Windows 10, i5-12400F, זיכרון RAM של 16GB DDR4, RTX 2060
סיפון קיטור TBA
קישור אתר רשמי

Capcom כמעט הצליחה את זה, ובמשך הזמן הארוך ביותר, תחשוב שכן. הפתיחה של הגרסה המחודשת של Resident Evil 4 יוצאת מן הכלל, מייעלת מעט את המסלול המקורי לתוך הכפר על מנת להכניס אותך אל הסט הגדול הראשון: קטטה של ​​כפר גרירה-אאוט, שמתרחשת כמעט מיד עם צליל מתמיד של מסור חשמלי מסתובב כשהבעלים שלו רודף אחרי ליאון לכל מקום.

שיחקתי על Hardcore Hardcore, שמומלץ למי שסיים את המשחק המקורי, והשם מתאים. בטח מתתי במפגש הזה שש פעמים לפני שהסתגלתי מחדש והתחלתי להבין את הטריקים הקטנים האינסופיים שנאפו במהלכים של ליאון ובהתנהגות האויב. הבדל אחד שתבחין כמעט מיד בקושי הזה הוא שהבריחה היא לא בדיוק האסטרטגיה של שכבת האלים שהייתה פעם: הגנאדו האלה לא סתם רץ אחריך, אלא יתפסו אותך ויגרמו נזק כבד. אם יש דבר אחד שתבינו מהר במשחק הזה זה שאחרי Resident Evil 3: Nemesis חסר הטעם למדי, Capcom גילתה מחדש את השמחה שבהרג שחקנים באכזריות.

וזה יעשה לך את זה שוב ושוב. אנימציות המוות של המקור עבור ליאון היו עוד תכונה בולטת (ספייס מת בפרט שאף לשחזר את זה) ואתה יכול לחוש שצוות האנימציה כאן רצה להתעלות על אבא, והפיק כמה מהמוות האכזרי, הקודרים ולפעמים המשעשעים ביותר שאתה. אי פעם אצפה. ראיתי את ליאון מתרומם באוויר על מסור חשמלי, ראיתי ענק נושך את ראשו, אנשי כת מוציאים את עיניו החוצה, כלבים קורעים את גרונו לגזרים, אצבעות דמויות טפרים מחוררות במוחו, תולעים ענקיות פועמות שמות את פניו. , קנוקנות חדות כתער פורצות את החלקים העדינים שלו... בכנות יכולתי לכתוב חמש פסקאות על הדרכים שבהן ראיתי את ליאון מת, וכנראה שעדיין הייתי מתגעגע לכמה.

דרמה של חברים

זהו הכוח הגדול של הגרסה המחודשת של Resident Evil 4. היכן שהמקור הגה איום חדש, הגנאדו שנראה יותר אנושי והטקטיקות הנועזות שלהם, הרימייק מכפיל את הרעיון, הופך את האויבים לקשוחים ומתמידים יותר תוך שינוי עדין של ערכת הכלים של ליאון להתמודד עם זה. זה תמיד היה משחק על שליטה בקהל: להרחיק דברים מהגב, לצמצם המון בלתי מנוצח לכאורה עד חברו האחרון, לחרוק שיניים ולפוצץ דרך ים של גופות ומחושים. הגרסה המחודשת זורק עליך הכל ואז, בזמן שאתה מתנשף על הקרקע, כיור המטבח מפליג באוויר ממש לראשך.

זה יכול להיות מרגש לחלוטין. הקרבות הגדולים ביותר של Resident Evil 4 נמצאים כולם כאן, גדולים מתמיד, ומרגישים טוב יותר מתמיד כדי להשתכשך בהם. ליבת הלחימה נשארת נזק למיקום, ירי באויבים ברגליים או בראש כדי לנתד אותם ואז לעקוב אחר התקפות תגרה - דינמיקה מבריקה של דחיפה-משיכה שרואה אותך נשאר על קצה האספסוף עד שאתה צריך לדחוף פנימה ולשחרר בית עגול או סופלקס. תוספת חדשה מעולה היא היכולת לפרגן עם הסכין שלך (אם כי כמובן לא ניתן לסתור את כל ההתקפות), מה שמוביל לרצפים המורחבים האלה של כאוס מוחלט שבו, באמצעות איזה שילוב של אינסטינקט וכוח אש קיצוני, ליאון מתרחק איכשהו מצבא עם שום שריטה.

אחד המרכיבים המוצלחים במיוחד של זה הוא, אם תעשה תופים מנטלי, התנודדות. אני יודע, אני יודע, לא נראה הרבה, אבל המשחק המקורי שילב את הרעיון שהמטרה של ליאון תמיד תהיה מעט מתנודדת, והרימייק לוקח את זה ורץ איתו. הושיטו את האקדח, ובמשך מספר שניות, הרשת יתנדנד במעומעם סביב הנקודה אליה אתם מכוונים לפני שהתיישבו והידוק לאזור קטן יותר. אויבים לא יחכו כדי לתת לך זמן לסדר את הירי שלך, אז תצטרך עצבים קרים כקרח אם אתה רוצה להיות אקדוחן מדויק.

הקרב מרגע לרגע הוא טוב כמו Resident Evil אי פעם, וזה אומר משהו: הצעקה הזו של 'Un forastero!' עדיין מעביר צמרמורת על עמוד השדרה שלי בכל פעם. גם הגרסה המחודשת נשארת נאמן יחסית למבנה ולקצב המדהימים של המשחק המקורי, אבל ברגע שאתה מחוץ לכפר דברים משתנים ולא לטובה.

הגרסה המחודשת של Resident Evil 4 מקבלת כמה החלטות נועזות לגבי אלמנטים של המקור, ובמקרים רבים, החלטה זו היא פשוט להסיר אותם. Capcom כבר הודיעה מראש לגבי הסרת רכיבי ה-QTE (אם כי אלה עדיין חלק מהלחימה בהתחמקויות ואפשר לטעון שאפילו ה-parry) אבל אין לה רעיונות במה להחליף אותם ולכן רגעים של דרמה וסכנה גדולה — רצפים קטנים שזכורים לי — פשוט לא כאן. אמברגו הביקורת מונע ממני לומר בדיוק מה יש כאן ומה לא, אבל אם יש לך היכרות כלשהי עם המשחק, אתה תבחין בהיעדר אחד, אחר כך, ואז עד שתגיע לסוף, למרבה הצער זה לא הולך לספק הרבה ממה שהוא צריך.

(קרדיט תמונה: Capcom)

גרסת קאבר

זה אולי נראה זכאי. אבל Resident Evil 4 תמיד היה משחק קצת מטורף. היכן שהאחוזה של המשחק הראשון הייתה קוהרנטית ואמינה למחצה כתפאורה, Resident Evil 4 מתרחש בארץ פלאות אירופאית לא מוגדרת של חפצים מוזרים, גלריות יריות, טירות מימי הביניים ומנג'ריה אינסופית של ניסויים גרוטסקיים ובעלי שיניים. והרבה מזה פשוט לא הצליח. סיקוונס איקוני אחד במיוחד - לא אגיד איזה כפי שהתבקשנו להימנע מלחשוף שינויים ספציפיים מסוימים - הוחלף כאן בקטע אנודי וקצר לחלוטין שפשוט לא מתאים לשרוך את המגפיים של המקור.

האלמנט הזה של הגרסה המחודשת מתחיל לפלוש יותר ויותר ככל שהמשחק מגיע לחצי השני שלו, ואני יכול רק לתאר אותו כביישנות. היכן שהמקור הרגיש כאילו הוא כל הזמן מושך יתר על המידה, ותמיד מפתיע את השחקן בדרישות חדשות, בסביבות חדשות ובאתגרים חד-פעמיים פראיים, נראה שזה מרוצה מקצב יריות סטנדרטי יותר במסדרון. הלחימה כל כך טובה שגם כשהמשחק חסר שאפתנות הוא נישא למעלה על ענן של פגזי רובה ציד, אבל ככל שאתה מחטט יותר לבטן הרכה ההיא זה מתחיל להיראות יותר סטנדרטי.

זיכרונות הם ללא ספק דברים מעורפלים, אבל הטירה תמיד נראתה לי כמגרש משחקים ענק, מלא במלחמות הלוך ושוב וסודות שיש לגלות. כאן זה מרגיש כמו משהו שעוצב על ידי Naughty Dog, מפואר ומהמם וכיף לעבור בו, אבל תמיד עם אצבע גדולה מאוד ברורה שמציינת לאן ללכת. אני לא אומר שהמשחק המקורי היה איזה אפוס רחב צורה, כי הוא לא היה. זה היה ליניארי כמו זה. אבל זה הרגיש הרבה יותר גדול, והמשיך להתעלות על עצמו עד הסוף בצורה שזה פשוט לא.

(קרדיט תמונה: Capcom)

אני חושד שלמי שלא שיחק ב-Resident Evil 4, החוויה של הרימייק הזה תהיה לגלות משחק יריות טוב מאוד בגוף שלישי, ותוהה למה כולם עשו מזה מהומה מלכתחילה. והעובדה העצובה היא שבמקום שבו המשחק המקורי היה חלוצי ובסופו של דבר הגדיר ז'אנר, הרימייק הזה נפגע על ידי המורשת הזו וכבול למה שממשיכים של Resident Evil 4, שכמעט כולם משחקים נחותים, עשו לתבנית.

אתה תרגיש את זה במיוחד בחלק מקרבות הבוס ומפגשים קיצוניים יותר, שבהם זה כמעט כמו ש-Capcom מחייגה מעט את רמת האיום כדי שכולם יוכלו לעבור אותה. ישנו חדר ידוע לשמצה בטירה, שבו ליאון ואשלי נאלצים לפלס את דרכם לחלק האחורי בהדרגה דרך המוני אויבים, לפני שליאון שומר על אשלי כשהיא מפעילה מתקן, והגרסה שלו כאן מרגישה כמו קרב כל כך רגיל שאתה תוהה, במשחק שבמקום אחר שמח להכות אותך, מדוע הם יסבו אתגר כה קשה לשמצה. זה מרגיש כאילו האיזון שגוי בכמה מפגשים, וחלק מהמיסטיקה והאימה הולכים לאיבוד. ככל שנאמר פחות על הגרסאות הגימיקיות של קרבות בוס קלאסיים אחרים, כך ייטב.

ובכל זאת... הגרעין הזה נשאר כל כך חזק, כל כך חיוני, והמקצבים הישנים פועמים מתחתיו. ההנאה שלי ברכישת האקדח Red9 גרמה לי להרגיש צעירה יותר ב-20 שנה, ובנתיב השדרוג היה תבנית מוכרת של הפיכה בהדרגה של יורה אפונה מסורבל ומתפרץ לתותח היד של חלומותיו של כל סוכן חשאי. השריון הנרחב, שבאמת פורח אחרי כמה פרקים, מאלץ אותך במהרה לבחור איזה כלי נשק לסחוב ולשדרג ולהתעסק איתם, ולמרות שאין הפתעות, ההבדלים ביניהם ויעילותם במצבים שונים הופכים את ליאון, באותם קדחתנים. רגעים של כאוס מחליפים רימון, מרגישים כמו איזה רמבו הייטק.

השיתוף הטוב ביותר במחשב

(קרדיט תמונה: Capcom)

התפתל בכלוב הייסורים שלי, ידידי

הגרסה המחודשת של Resident Evil 4 מוציאה חלקים רבים שהפכו את המקור לכל כך טוב מבלי שיהיה לי מושג במה להחליף אותם.

הגרסה המחודשת של Resident Evil 4 ללא ספק משפרת את המקור במובנים מסוימים. באופן אישי אני תמיד אתגעגע לשורה 'אתה יד ימין יורדת?' אבל התסריט של סרט B משופר בהרבה, והאופן שבו קו העלילה הותאם, בחלק מהמקרים באופן משמעותי, מטופל היטב ושומר על מספיק מגורם השלוק שהאישים זורחים דרכו. אשלי, שנידונה לנצח להיות העלמה במצוקה, היא כעת בת לוויה ישרה ובעלת יכולת הרבה יותר, בעוד שההמצאה המחודשת של לואיס שומרת על הקסם הנוכל ומלטשת את הצד היותר עצבני שלו.

אולי משהו כזה החלקה היא הבעיה האמיתית כאן, עם זאת. Resident Evil 4 אולי אחד המשחקים הטובים ביותר שנוצרו אי פעם, אבל הוא גם מאוד לא אחיד במקומות, והגרסה המחודשת הזו מרגישה כאילו היא תוכננה כדי להסיר את הקוצים והקצוות הבולטים האלה. זה מרגיש כמו חוויה הרבה יותר פשוטה, מהתחלה עד הסוף, מהמקור. אין לו את המעקפים הרחוקים והפרעות החד-פעמיות האלה, אז, למעט כמה יוצאי דופן בולטים, עושה מחדש את ההפתעות של המקור בדרכים חדשות מבלי להפתיע אותך מספיק עם איך הוא עושה זאת.

אם הגרסה המחודשת של Resident Evil 4 הייתה כותר מקורי, עצמאי, זה באמת היה משחק טוב, ולכל מי שישחק בזה יהיה כיף (אולי לא בהארדקור: הוא באמת אכזרי). אבל זה לא משחק עצמאי, זה גרסה מחודשת של אחד המשחקים הגדולים ביותר שנוצרו אי פעם, וכשזה מגיע לקראנץ', הוא נופל. היכן שהמקור הרגיש מרחיב, זה מרגיש צפוף, ובמקום שבו המקור המשיך למשיקים חסרי נשימה וזרק רעיון אחד אחרי השני על השחקן, זה מרגיש (במחצית השנייה במיוחד) כאילו הוא מתיישב בתלם ולא מתעניין במיוחד להשתחרר ממנו.

הרבה מזה נשכח כאשר, במערבולת המוחלטת של הקרב, אתה שורד בעור השיניים שלך ומתפוצץ דרך ים של גפיים ושיניים עם פרזות חוצות סכין וכוח אש שערורייתי. אבל מחוץ לגרעין האקשן המעודן הזה, הגרסה המחודשת של Resident Evil 4 מרגישה כמו משחק שנגמרים לו הרעיונות, ובאופן בלתי נסלח, מבטל חלקים רבים שהפכו את המקור לכל כך טוב מבלי שיהיה לו מושג במה להחליף אותם.

Resident Evil 4 המציא מחדש את האקשן בגוף שלישי, ומאז שהוא יצא חיכיתי לעוד משחק שיפוצץ את הדלתות המחורבנות כמו שהוא עשה. אבל זה לא היורש של Resident Evil 4, אלא מחווה. הגרסה המחודשת של Resident Evil 4 היא בסך הכל משחק פעולה מעולה מגוף שלישי, שלמרבה הצער, לוקח יותר מדי השראה ממה שבא אחריו: במקום מה שהתחיל הכל מלכתחילה.

הגרסה המחודשת של Resident Evil 4 הוא משחק נהדר בפני עצמו, אבל לא יכול להחזיק נר למקור.