(קרדיט תמונה: אולפני לאריאן)
קרלך מ-Baldur's Gate 3 היא כמה דברים - גדולה, אדומה, חזקה ואהובה (כולל אצלנו), אבל היא גם מרוויחה הרבה טרנדים של RPG אופייניים לנשים מובילות. היא עוצמתית, מרגשת, אקספרסיבית, גלויה ולעתים קרובות כּוֹעֵס מבלי שהכעס הזה יוליך כפגם אופי. היא גם מתוקה להפליא, והפכה לעניין אהבה אהוב על כל מיני שחקנים בכל קשת המיניות.
את קרלך מגלמת סמנתה בארט, שאינה בינארית ומשתמשת בכינויי היא/הם. כפי שאושר בראיון עם מגזין גיימינג , Béart ניגש להופעה של הדמות מזווית סאפית. הם פירטו על בחירות המשחק שלהם ב-an ראיון עם אלכסה ריי קוריה עבור האקדמיה לאמנויות ומדעים אינטראקטיביים מוקדם יותר השבוע.
״כשדיברתי על הרומן, ואמרתי שדמיינתי לדבר עם אישה - זה היה כדי לוודא שהשחקנים הסאפיים שלנו ירגישו כלולים. זה לא קשור להרחקה, ממש לא. אם אגיד שנכנסתי ומדמיינת איזה בחור לוהט, מישהו ימצמץ עין? לא הם לא יעשו זאת'.
זהו תסכול שניתן להתייחס אליו שאני אישית הרגשתי במידה מסוימת בעצמי - הרעיון הזה שעצם הקיום שלך כאדם קווירי הוא פוליטי או אמירה מולד, ולא רק דרך להיות. זו אחת ההטיות הלא נוחות שצצו גם ב-RPG של פעם - ולפעמים בדרכים בלתי צפויות.
'התאכזבתי כל כך הרבה פעמים', הם מוסיפים. ״ואני אציין את השם - עידן הדרקון, Mass Effect. אתה משחק נקבה, אתה רומן נקבה, ואז זה מוזר. זה הולך כולה 'מבט גברי'. קרלך, לעומת זאת, 'הוא חייל, והיא גבוהה והיא גדולה. וכמובן שהיא יכולה להיות ילדה. אבל היא יותר מעין - רשלנות של גור כלבים, במקום נשית ו'אה בסדר, עכשיו פרצת את החיצוניות הקשה'.
היא כן מזכירה ש'כמובן, השחקן הוא כתם אמורפי', והוסיפה שזה 'עדות לכותבים, לבמאים ולמהנדסים שיצרו את זה, כי כולם חושבים שמדברים איתם' במגוון דרכים, אפילו אפלטוניים. 'היא הבסטי שלי, היא אחותי, היא אני!'
לגבי התפקיד עצמו, בארט מרגיש כאילו התמזל מזלם. הם מציינים ש'אף אחד מעולם לא שוטר על המגדר שלי - מה שהם לא עושים במדע בדיוני ובפנטזיה... אתה כבר לא תואם מגדר בגלל העובדה שאתה עושה תפקיד פעולה. תמיד הרגשתי מאוד בבית במחוזות האלה'. למרות העמדה שהם נקטו עם החלקים היותר מהבילים של תפקידם, בארט מתעקש שכשזה מגיע להבעה של שחקן, 'אף אחד לא משחק את זה לא בסדר, רק אל תגיד לאנשים אחרים שהם משחקים את זה לא נכון'.
מאוחר יותר, בארט וקורייה מעלים את נושא המגדר במשחק ואת ההנחות שבמאים יכולים לעשות, ומספרות על חוויותיהם כשהם מתוארים כ'קצת בוץ'' על ידי האנשים הסובבים אותה. ואילו עם לאריאן, 'זה היה כאילו, בשלב מוקדם - עם מי אני מדבר? והם היו כמו: 'השחקן. אתה מדבר עם השחקן.'' אפילו כשזה מגיע לגברים, בארט מציין שהם 'אוהבים את הצדקה שהגיעה עם קרלך, כאילו - הו, לא, החברים מוכנים להרים אותם ולסחוב אותם ולהעריץ אותם. . כמו שהם צריכים להיות'.
בהתחשב בתגובה שלי לדמות (ושוקת ניכרת של ממים שתוכלו למצוא עם כמה שניות פנויות ומנוע חיפוש), היא שוקעת על הכסף כאן. הרבה הנחות לגבי מה ש'סוג מסוים של גיימר' יאהב לא ממש מתממשות במציאות - ובהנחה שהדמוגרפיה שלך אוהבת רק סוג מסוים של רומן נשי-מבט, במיוחד ב-RPG, הוא ללא ספק גישה שיש להשאיר באבק.
עבור בארט, החופש שנתן לאריאן פשוט להתבטא עם קרלך איך שהם רצו היה בבירור משב רוח רענן: 'הם פשוט נתנו לי להמשיך עם זה, ונתנו לי לעשות מה שרציתי לעשות'.
